מארג לנשמה— שעור א
שאלות הנוגעות במהותנו ובמהות ה'
אות א בהקדמה לספר הזוהר

הרב אשלג זצ״ל פותח את ה״הקדמה לספר הזוהר״ בשאלות הנוגעות לכולנו. מטרת השיעור הראשון היא להבין את השאלות כמות שהן. הרב אשלג זצ״ל לא עונה על שאלות אלו מיד, אלא מפתח את תשובותיהן בהמשך ההקדמה כולה. לנו חשוב להאזר בסבלנות ולנסות לא לתת תשובות על דעת עצמנו, אלא להשאר עם ראש פתוח כדי שנוכל להקשיב לשיחתו של הרב.

הקדמה לספר הזוהר

א) רצוני בהקדמה זו לברר איזה דברים פשוטים לכאורה: כלומר, אשר ידי הכל ממשמשות בהם, והרבה דיו נשפכה בכדי לבררם, ובכל זאת, עדיין לא הגענו בהם לידיעה ברורה ומספקת.
שאלה א) מה מהותנו?

מה מתכוון הרב אשלג זצ״ל במילה ״מהות״? את המילה ״מהות״ הרב אשלג זצ״ל מגדיר באופן מדויק בחיבורו ״מבוא לזוהר״.

מבוא לזוהר

 ויש להשכיל כאן אלו ארבעה אופני המושכלות, שהם: א) חומר, ב) צורה מלובשת בחומר, ג) צורה מופשטת, ד) מהות. אלא שאבאר אותם מקודם בדברים המוחשים שבעולם הזה. למשל, כשאתה אומר איש גבור או איש אמיתי או שקרן וכדומה, הרי לפניך: א) החומר שלו, דהיינו גופו; ב) צורה המלובשת בחומר שלו, דהיינו גבור או אמיתי או שקרן; ג) צורה מופשטת, כלומר, כי תוכל להפשיט הצורה של גבור, אמיתי או שקרן מעל חומר האיש ולהשכיל שלושה צורות הללו כשהן לעצמן בלתי מלובשות בשום חומר וגוף. דהיינו, להשכיל המידות של גבורה, אמת ושקר ולהבחין בהן מעלה או גנות בשעה שהן מופשטות מכל חומר; ד) מהותו של האיש.

מהכתוב הנ״ל אנו יכולים להבין שהרב אשלג זצ״ל שולל את האפשרויות שמהות האדם היא גופו (חומר) אישיותו (צורה או צירופי צורות המלובשות בחומר) או מידות מופשטות (צורות מופשטות). אם כן, נשארנו בשאלה, ״מה היא מהותנו״?

מבוא לזוהר (המשך)

ותדע, שאופן הד׳, שהוא מהות האיש כשהוא לעצמו בלי החומר, אין לנו תפיסא בו כלל, (אין לנו השגה בו בכלל). כי חמשת החושים והדמיון שלנו לא יציעו לנו אלא רק גילוי פעולות של המהות ולא כלום בעצם המהות. …הרי שאין למחשבה תפיסה כלל במהות! ולא עוד אלא אפילו מהותנו עצמנו לא נודע לנו מה היא. כי אני מרגיש ויודע שאני תופס מקום בעולם. אני מוצק ואני חם ואני חושב וכדומה, שהם כמה מגילויי פעולות מהותי. אבל אם תשאלני מה מהותי עצמי, שכל אלו הגילויים נמשכים ממנו, איני יודע מה להשיב לך. הרי שההשגחה מנעה ממנו השגת כל מהות ואנו משיגים רק גילויים ודימויים של פעולות המתגלות מהמהותיים.

במילים אחרות, כשהרב אשלג זצ״ל שואל, ״מה מהותנו? ״ כוונתו בשאלה זו היא מה היא העצמות שלנו, שהיא לגמרי בלתי נודעת לנו וגם אין לנו שום יכולת לחוש או לדמות או להשכיל אותה? מהות זאת גורמת לגילויים חיצוניים של נוכחותה על ידי פעולותיה, שהן המחשבות והרגשות שהיא מולידה בנו.

הקדמה לספר הזוהר

א) (המשך) שאלה ב) מה תפקידנו בשלשלת המציאות הארוכה שאנו טבעות קטנות הימנה?

צריך לשאול, א) מה עצם השלשלת הארוכה של המציאות? ב) איך אנו טבעות בה?
הרב אשלג זצ״ל בהקדמתו לספר ״פנים מאירות ומסבירות״ כותב שכתוצאה מחטא עץ הדעת שבצעו אדם וחווה, הנשמה האחת הנצחית שהיתה להם, הסתלקה מהם והתפרטה לכל הנשמות של הישוב האנושי בעבר, בהווה ובעתיד. כך שכולנו חלקיקים מהנשמה הראשונה והנצחית שברא האלוקים ונתן באדם הראשון. (הקטע עצמו שכולל אף מושגים שטרם למדנו ) מובא כאן:

הקדמה לפנים מאירות ומסבירות

יח) ... ובזה מובן חומרת ענשו (תוצאתו) של עץ הדעת, שנתקבצו עליו כל בני אדם למיתה. אמנם זו המיתה נמשכה מתוך אכילתו, כמו שהזהיר אותו ה' יתברך, "ומעץ, הדעת טוב ורע--לא תאכל, ממנו: כי, ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב, יז). והענין היה, שנמשכה לתוך איבריו צורת גדלות הקבלה לעצמו מחלל הפנוי (הכלי הקדמוני, הלא מתוקן, שממנו נובע האגו) אשר מ"צמצום" ולהלן (מאורע שקדם להשתלשלות העולמות,) כבר אי אפשר לאור העליון להיות עם הרצון לקבל הזה בכפיפה אחת. ועל כן נשמת חיים הנצחית, המפורש בכתוב,"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית ב, ז,) היתה מוכרחת להסתלק משם, ונתלה לאדם חיותו הזמנית בפת לחם.
וחיים האלו אינם חיים נצחיים כלמפרע (כמו החיים הקודמים שלו) שהיו לצרכיו עצמו, אלא דומים בערך לזיעה של חיים. כלומר, שנתחלק לו החיים לטיפין טיפין, באופן, שכל טיפה וטיפה הוא חלק מהחיים שלו הקודמים. וזה ענין ניצוצי נשמות שנתחלקו לכל תולדות האנושות עד שכל תולדותיו מכל בני הישוב, ומכל הדורות עד דור האחרון המשלים מטרת הבריאה, המה בערך שלשלת גדולה אחת, באופן שמעשי ה' יתברך לא נשתנו כלל וכלל מחמת חטאו של עץ הדעת. אלא, אור החיים שהיה באדם הראשון בבת אחת, נמשך ונארך לשלשלת גדולה, המתגלגלת על גלגל שינוי הצורות עד גמר התיקון בלי הפסק כלל אפילו לא כרגע, היות ומעשי ה' מוכרחים להיות חיים וקיימים. ועולים בקודש ואין יורדים, והבן זה היטב.

איך הידיעה שאתה/את חלק מהנשמה הנצחית האחת נוגעת אליך אישית? איך הידיעה הזאת משפיעה על טיב היחסים שלך עם אלו הקרובים אליך? עם אלו שיש לך קשיים אתם? על היחס שלך אל בני דורנו? על היחס שלך לעם היהודי? ועל יחסך לכלל האנושות?
הנה הזדמנות להחשיב את עצמך כחלק ייחודי משלשלת ממשיכה. עבוד/עבדי במחברתך על שאלה זו.

שלושת השאלות הבאות ששואל הרב אשלג זצ״ל ב ״הקדמה לספר הזוהר״ (שאלות ג, ד, ה,) מתייחסות לסתירה הקיימת בין בורא עולם כאשר הוא השלם והנצחי ובין חווייתנו כנבראים בעולם הזה:

הקדמה לספר הזוהר

א) (המשך) שאלה ג) הנה כשאנו מסתכלים על עצמנו אנו מרגישים את עצמנו מקולקלים ושפלים עד שאין כמונו לגנות. וכשאנו מסתכלים על הפועל שעשה אותנו, הרי, אנו מחויבים להימצא ברום המעלות שאין כמוהו לשבח, כי הכרח הוא שמהפועל השלם תצאנה פעולות שלמות!

השאלה השלישית כוללת פרדוקס שיש בו שני אלמנטים. האחד מתייחס לטבע שלנו והשני מתייחס לאלוהים ומהותו.
כאשר אנו מסתכלים על עצמנו, אנו רואים את אי השלמות שלנו. אנו רואים את הנטיות השליליות שבנו, גם של הגוף וגם של הרגשות, אנו סובלים ממחלות; לעיתים אנו מדוכאים; אנו עושים פעולות שלאחר מכן אנו מתביישים בגללן וכדומה.
אך אם נתבונן על בורא עולם שברא אותנו ונחשיב אותו כלם בכל השלמות, אז כיון שהוא ברא אותנו זה מחייב שאנו בהכרח נבראנו שלמים לחלוטין, כי מבורא שלם יכולות לצאת רק פעולות שלמות! אמנם זה מנוגד לחוויותינו כמו שתיארנו לעיל.
לפי ההיגיון, יש לנו שתי דרכים לתרץ את הסתירה הזאת. א) או להחליט שה' הוא לא בורא שלם, חס ושלום, כיון שקיימת, לפחות בעינינו, אי שלמות בפעולותיו; או ב) לחשוב על הבורא כבורא השלם בתכלית, ותפיסתנו את אי השלמות שלנו היא המוטעת.
כדי להבין איך יכולה להתקיים האפשרות השנייה, אנו צריכים לקחת בחשבון את ההבדל שקיים בהשגת האיש הפשוט ובין השגת הצדיק (אדם שהגיע לדבקות) המבין בהנהגת הבורא בנבראיו.
לצדיק יש השגה מודעת באהבת ה' לנבראיו, שהיא נצחית ובלתי תלויה בדבר. הצדיק משיג את פעולות ה' והשגחתו הפרטית בעיניים לגמרי אחרות ממה שאנו, אנשים פשוטים, יכולים להשיג.
הקטע הבא, שתורגם מהסבר שמופיע ב “In the Shadow of the Ladder” (מרק כהן, ידידה כהן) מאיר על נושא זה:

מטרת הבריאה

״הבורא ברא את העולם כדי לְהַנּוֹת לנבראיו. זו היא מטרת הבריאה״, כותב הרב אשלג זצ״ל ב״הקדמה לספר הזוהר״.
לכולנו יש רגעים בהם אנו חווים מילים אלו כאמתיות, אך כשאנו נמצאים במצב התודעה הרגילה שלנו קשה להזדהות אתן. עלינו רק להתבונן בסבלנו ובסבלם של אחרים בכדי לראות שאנו לא מקבלים הרבה הנאה. לְמַה התכוון הרב אשלג זצ״ל? איך הוא יודע שכוונת הבורא היא לתת הנאה לנבראים?
ב״הקדמה לתלמוד עשר הספירות״ הרב אשלג זצ״ל מסביר שהשגתנו בהנהגת הבורא כלפי הבריאה מתפתחת ככל שאנו גדלים ביכולתנו לתת ולשרת, ככל שאנו נעשים דומים לו. לימוד חכמת הקבלה ויישומו מלמד את האדם איך להטיב לזולתו באופן בלתי מותנה. כאשר אנו לומדים להשפיע, לתת טוב, תפיסתנו כיצד ה' נותן לנו מתעדנת, גדלה ומשתנה. התפיסה השלמה של ההשגחה האלוהית היא זו של הצדיק שיודע וחווה שהבורא הוא טוב ומטיב לכולם, באופן בלתי מותנה. בהיותו בעל השגה של הצדיק בעצמו, הרב אשלג זצ״ל השיג את מטרת הבריאה.
למרות העובדה שהבורא במהות הוא בלתי נודע, הצדיק יכול לחוות את אור המתפשט מהבורא כטוב מוחלט, נותן ומטיב לכל מה שברא.

כך תפיסתנו, כאנשים פשוטים, בהחלט עלולה להטעות אותנו כי אין לנו השגה אמיתית באור ה׳ כפועל השלם.

האר״י (רבי יצחק לוריא) כותב על אי השגתנו באין סוף ברוך הוא בספרו ״עץ חיים״ המובא בפירושו של הרב יהודה לייב אשלג זצ״ל הנקרא ״תלמוד עשר הספירות״:

תלמוד עשר הספירות (חלק א פרק ב)
עץ חיים

קודם הארבע עולמות אלו, היה האין סוף, הוא ושמו אחד, באחדות נפלא ונעלם יתברך, שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו, ואין להם השגה באין סוף יתברך, כי אין שום שֵׂכֶל נברא שיוכל להשיגו להיות כי אין לו מקום ולא גבול ולא שֵׁם.

אם אין השגה במאציל איך הצדיק משיג את הבורא כשלם וכטוב כמו שדברנו לעיל?
מה שהצדיק משיג היא השגה באור המתפשט מה' יתברך, שהוא גילוי פעולותיו ,השפע והאהבה. (על גילוי פעולותיו נדון בשיעור ב.)

הידיעה שאין אנו מכירים כלל וכלל מה הוא ה' משחררת אותנו מדעות מעוותות לגביו שנוצרו בנו מהוראה לא מדויקת והתניה של הסביבה החברתית, התרבותית וכדומה.
ה' במהותו, לגמרי בלתי נודע. שום מושג, שם או תכונה שאנו עשויים ליחס אליו אינו מבטא את מהותו של האלוהים בכלל. כל השמות שמיחסים אליו מבטאים בחינות שונות באורו כפי שהוא מושג בזמנים שונים ובנסיבות שונות על ידי הנבראים. לכן, אם יש לך רגשות שלילים הנגרמים על ידי שימוש בשמות ״ה'״ או ה״אלוקים״ או כל שם אחר שאנו נותנים ל״אחד״, אני מציעה שפשוט תחליף/תחליפי אותו בשם אחר בכל פעם שתפגש/תפגשי את שם ה' בספר. למשל ״כוח האהבה״ או ״מקור הכל״ יכולים להיות מונחים נוחים יותר.
כיון שמהות ה' בלתי נודעת, למה הרב אשלג זצ״ל, לרוב, מתייחס לה' בלשון זכר? קטע נוסף שתורגם מ “In the Shadow of the Ladder”:

זכר ונקבה בלשון הקבלה

הקוטביות של זכר/נקבה מבוטאת בברור בספרי הקבלה. לפי שפת הקבלה ה״זכר״ מייצג את תכונת הנתינה או ההשפעה. זה נובע מהעובדה הביולוגית הפשוטה שזכריות מבוטאת בטבע ביכולת לתת זרע לנקבה. ״נקביות״ מובעת על ידי היכולת לקבל זרע מהזכר.
כשמתיחסים אל האלוהים בלשון זכר, מתכוונים אל האור האלוקי כשהוא מתבטא בתכונה של משפיע. כשהאור האלוקי מתבטא בבחינה של קבלה הוא נקרא ״השכינה״ ומייחסים אליו בלשון נקבה.
מאחר ורוב ה ״הקדמה לספר הזוהר״ עוסקת באור האלוקי בתכונתו כמשפיע, הרב אשלג זצ״ל לרוב נותן לאור האלוקי את הכינוי ״הוא״, אלא כשרוצה הרב להתייחס אל תכונת אור המתפשט מה' בבחינת מקבל, הרב אשלג זצ״ל משתמש בשם ״השכינה״ או בשם ״המלכות״ ובכינוי ״היא״. ברור שהרב אשלג זצ״ל אינו מייחס כינוים אלו למאציל בעצמו כיון שמהותו בלתי נודעת.

הקדמה לספר הזוהר

א) (המשך) שאלה ד לפי שהשכל מחייב (ולא החוויה), הלא ה' יתברך הטוב ומטיב, שאין למעלה הימנו יתברך? ואיך ברא מלכתחילה כל כך הרבה בריות שתתענינה ותתייסרנה בכל ימי היותן? והלא מדרך הטוב להטיב? ועל כל פנים לא להרע כל כך?

שאלות שנובעות מהלב. שאלות שכולנו שואלים. תן לעצמך את הרווחה להרגיש את הכאב הטמון בשאלות אלו. הזדהה/הזדהי עם הכאב, בדרך שלך, וכתוב/כתבי במחברתך.

הקדמה לספר הזוהר

א) (המשך) שאלה ה איך אפשר שמהנצחי, שאין לו ראשית ואין לו תכלית, תמשכנה בריות הוות כלות ונפסדות?

כיון שה', שהוא נצחי, ברא אותנו, הלא היינו צריכים להיות נצחיים כמוהו?! האם אנחנו דומים לו?