העץ חיים של האר''י הקדוש תלמוד עשר הספירות פרק א חלק א-ב

א) דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות.
 ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל אלא היה הכל ממולא מן אור אין סוף פשוט ההוא.
ולא היה לו לא בחינת ראש, ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור אחד פשוט, שווה בהשוואה אחד והוא הנקרא אור אין סוף.
 
ב) וכאשר עלה, ברצונו הפשוט, לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים, להוציא לאור שלמות פעולותיו, ושמותיו, וכינויו, אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות.
 
ג) והנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית, אשר בו באמצע ממש, וצמצם האור ההוא, ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית.
 
ד) ואז נשאר מקום פנוי, ואויר וחלל ריקני, מנקודה האמצעית ממש. והנה הצמצום הזה היה בהשוואה אחד, בסביבות הנקודה האמצעית ריקנית ההיא, באופן שמקום החלל ההוא היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה ולא היה בתמונת מרובע בעל זווית ניצבת, לפי שגם האין סוף צמצם עצמו בבחינת עגול, בהשוואה אחד מכל הצדדים.

ה) והסבה היתה לפי שאור האין סוף שווה בהשוואה גמורה, הוכרח גם כן שיצמצם עצמו בהשוואה אחד מכל הצדדים, ולא שיצמצם עצמו מצד אחד יותר משאר צדדים. ונודע בחכמת השיעור שאין תמונה כל כך שווה כמו תמונת העיגול. מה שאין כן בתמונת מרובע בעל זווית ניצבת בולטת, וכן תמונת המשולש וכיוצא בשאר התמונות. ועל כן מוכרח הוא להיות צמצום האין סוף בבחינת עיגול.

חלק ב
א)והנה אחר הצמצום הנ''ל אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור אין סוף ממש כנ''ל. הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים.
ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא.

ב) וראש העליון של הקו נמשך מן האין סוף עצמו ונוגע בו, אמנם סיום הקו הזה למטה בסופו אינו נוגע באור אין סוף.
 
ג) ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור אין סוף למטה.

ד) ובמקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועזה כל העולמות כולם.

ה) קודם הארבע עולמות אלו היה האין סוף הוא אחד ושמו אחד, באחדות נפלא ונעלם יתברך, שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו, ואין להם השגה באין סוף יתברך, כי אין שום שכל נברא שיוכל להשיגו להיות כי אין לו מקום ולא גבול ולא שם.