|
כתבה הרב יהודה לייב אשלג המתאר מאורע מפנה בחייו
להוריד הכתבה כpdf;
בשבוע פרשת מצורע עטר"ת
מדובר על רבינו בעה"ס:
וידוע שעיקר גדול היה מסתפק לו לבעה"ס כיון שהגיע למצב של דביקות בבורא יתברך, ולמצב של אור גדול: וכי אפשר לאדם לחיות בלי עבודה?כי אם אדם דבוק באור הגדול כבר אין לו עבודה, דעיקר העבודה היא באמונה למעלה מהדעת, ובמצב כזה לא שייכת עבודה למעלה מהדעת. או אפשר שעבודה הנרצית היא בניצוח והודיה? מעלה כאן אפשרות שבזמן של דביקות באור העליון כל העבודה היא לקלס ולשבח את הבורא, וכלל לא למעלה מהדעת. ולא היה לו אז רצון לילך לתלמיד חכם היינו לאדמו''ר מבלז,כי האדמור מבלז הזהירו שלא לשמש באור העליון. והלך ונסע בלי שום רצון, ואפילו בלי ידיעה, היינו בלי שום חיבור כי ידיעה נקראת דביקות, כמ"ש "והאדם ידע את חוה אשתו. כי הלך לראות אם מסה"ב (יתכן – מסבב הסיבות) נמצא עוד. היינו שהלך לראות איך מסבב הסיבות יחבר בין מצבו שהוא מואר לגמרי, לבין האדמו"ר מבעלז רבו, שמזהיר שלא לעשות זאת. וממש באותו רגע שראה מציאותי, ידע שהולך הוא.
כאשר האדמו"ר מבעלז ראה את מציאותו הרוחנית של בעה"ס ברוח קדשו, הגם שעדיין לא הגיע לשם פיזית, אבל כבר קלט אותו, ידע שהוא הולך ומתקדם להגיע אליו. וזכור הפלא שגם שלא ידע היינו שלא היה לבעה"ס רצון וחיבור ללכת לרבו מן הטעמים הנ"ל,מכל מקום תיכף שניזוז רגליו חוצה נתמלא בתעצומות עוז וחדוה רבה.אפשר לפרש פשוט שתיכף כאשר התחילו רגליו של רבינו בעה"ס ללכת לכוון בעלז כבר נתמלא בחדוה רבה, כי הדביקות ברבו במיוחד אם היא למעלה מהדעת הביאתו לחדוה. ואפשר גם לפרש באופן רוחני, רגלים הם כלים דקבלה, כידוע שנה"י דכלים המכונים רגלים הם כלים דקבלה אשר ממשיכים את אור הג"ר. וכיון שיצאו הכלים דקבלה לחוץ מן הצמצום והמשיכו את האור העליון נתמלא בשמחה גדולה, כי כל קבלתו היתה עמ"נ להשפיע. ויותר נראה הפשט הפשוט.
למאמר המלא נא להוריד הקובץ בpdf
|
ShareThis